פסק-דין בתיק ע"א 25558-04-13

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא השופט ש. לבנוני), מיום 27.2.13, בת.א. 16604/04 שלפיו נתקבלה תביעתה של המערערת כנגד המשיבה מס' 3, וזו חוייבה לשלם למערערת את הסכום של 900,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל, ואילו התביעה העיקרית של המערערת כנגד המשיבים מס' 1 ומס' 2 נדחתה.

כמו כן נדחתה התביעה שכנגד.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין בקצירת האומר הן אלה:

המערערת היא חברת הספנות הלאומית הבולגרית ועוסקת בתובלה ימית ותפעול אוניות.

המשיבה מס' 3 היא חברה ישראלית שהתחייבה ליתן למערערת שירותי סוכנות בישראל.  המשיבים מס' 1 ומס' 2 הם מנהלי הסוכנות (המשיבה מס' 3) ובעלי מניות בה.

ג.          טענתה של המערערת היא כי הסוכנות (המשיבה מס' 3 ) הפרה את חוזה הסוכנות עימה ופעלה בחוסר נאמנות כלפיה, לא המציאה חשבונות למערערת ולכן זו האחרונה מתקשה לאמוד את הכספים המגיעים לה, ולפיכך גם עתרה המערערת לחייב את המשיבים להמציא לה את פירוט החשבונות שניהלו עבור המערערת במסגרת תפקידם, ולשלם למערערת את היתרה שתתחייב כתוצאה מכך.

ד.         המשיבים כפרו בטענותיה של המערערת.

בית משפט קמא מינה, בהסכמה, מומחה מטעמו (רוה"ח צבי מלמד) לצורך בירור המחלוקת הכספית והחשבונאית שנגולה לנוכח חוות דעת חשבונאיות שהוגשו מטעמם של הצדדים.

בנוסף, הונחו בפני בית משפט קמא תצהירים רבים מטעם הצדדים, אך בהסכמה לא נשמעו חקירות נגדיות, הוגשו סיכומים, ובפסק דינו הארוך והמפורט ניתח בית משפט קמא בהרחבה את הסוגיות שעלו לדיון בפניו.

ה.         לעיצומו של ענין, עמד בית משפט קמא בפסק דינו על חומרת התנהלותה של הסוכנות (המשיבה מס' 3) כלפי המערערת בעניין אי-העברת כספים ואי-משלוח דיווחים, למצער בזמן וכהלכה, אשר כתוצאה מכך נצבר חוב משמעותי, שהוא סכום התביעה, ולכן העניק בית משפט קמא למערערת את מלוא הסעד הכספי שהתבקש להעניקו (900,000 ש"ח).

ו.          המערערת טענה בפני בית משפט קמא שהיא נפלה קורבן למעשה תרמית הואיל והמשיבים מס' 1 ו-2 הציגו בפניה מצגי שווא שגרמו לה להתקשר בהסכם סוכנות עם המשיבה מס' 3, ולימים, כמסתבר, גזלה המשיבה מס' 3 את כספה של המערערת, התחמקה תקופה ארוכה מלהגיש דיווחים בכלל, ולימים הגישה דיווחים מקוטעים ולא אמינים. כל אלה, לשיטת המערערת הצדיקו את חיוב המשיבים מס' 1 ו-2 מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך".

ז.          ואולם לטעמו של בית משפט קמא כתב התביעה אינו מגלה עילה להרמת מסך כלפי המשיב מס' 2 (ביריאן) כשלדעת בית משפט קמא כתב התביעה בנוגע למשיב מס' 2 קלוש וסתמי. למרות שניתנו למערערת אפשרויות חוזרות ונשנות לתקן את כתב התביעה לא פעלה המערערת כאמור ונותרה נאמנה לכתב התביעה המקורי שלה אשר לעמדת בית משפט קמא לא ביסס את סוגיית הרמת המסך. 

בנוסף סבר בית משפט קמא, כי לא יעלה על הדעת שכל אימת שמחויב התאגיד תתחייב אוטומטית הרמת המסך כנגד המנהלים ובעלי המניות.

ח.         בכל מקרה, משדוקטרינת הרמת המסך אינה חלה על פי הדין הבולגרי הרי שלא ניתן להחיל את דוקטרינת הרמת המסך בהתדיינות שבין הצדדים. יצוין, שבחוזה הסטנדרטי שנוסח על ידי המערערת הותנתה תניית שיפוט זר מכוחה אמורה התביעה להידון בפני בית הדין לבוררות של הנציבות לסחר חוץ בלשכת המסחר של בולגריה, בהתאם למשפט הבולגרי.

בית משפט קמא הוסיף וציין, כי סיבה נוספת שלא להיענות לעתירת המערערת להרמת מסך היא שהתנהלות המערערת היא בבחינת "פורום שופינג", דהיינו, להתדיין לפי המשפט הישראלי שמכיר בדוקטרינת הרמת המסך בהתקיים התנאים הנדרשים לכך.

ט.         בית משפט קמא הוסיף, כי המשיבים מס' 1 ו-2 אינם יריביה החוזיים הישירים של המערערת, זאת במובחן ממערכת היחסים שבין המערערת לבין המשיבה מס' 3.

ככל שעסקינן במערכת היחסים בין המערערת לבין המשיבה מס' 3 אין כל קשר סיבתי בין מחדלה של המערערת בנוגע לאי-עמידתה על קבלת הערבות הבנקאית של המשיבה מס' 3 לרשותה של המערערת, לבין חיובה הכספי של המשיבה מס' 3 כלפי המערערת.

ואולם, כך מציין בית משפט קמא, ככל שעסקינן במסכת היחסים שבין המערערת לבין המשיבים מס' 1 ו-2 יש קשר סיבתי, מובהק ורלוונטי לעניין מחדלה של המערערת בקבלת הערבות הבנקאית הנ"ל של המשיבה מס' 3 לרשותה. נימוק זה אמור להיות לדעת בית משפט קמא משמעותי במאזן שיקוליו, ומביא להתפוגגות נכונותו של בית המשפט להחיל את דוקטרינת הרמת המסך בפרשה שבפניו, עד כדי איונה המוחלט.

י.          המערערת מלינה בפנינו על דחיית תביעתה כנגד המשיבים מס' 1 ו-2. טענתה היא שהיה מקום לחייב משיבים אלה, ביחד ולחוד עם המשיבה מס' 3, בתשלום מלוא החוב הפסוק בין אם לפי דוקטרינת הרמת המסך ובין אם מכוח חיוב אישי, ולחלופין, להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שהתביעה כנגד משיבים אלה, מכוח דיני הרמת מסך, או חיוב אישי, תידון לעיצומה.